ב"ה
פרשת מקץ
בסוף פרשת וישב פותר יוסף
הצדיק לשר המשקים את חלומו, ומבשר לו שישתחרר מהכלא וישוב להיות שר המשקים של פרעה
כבתחילה. באותה הזדמנות בקש ממנו יוסף:" כי אם זכרתני אתך... ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית
הזה".
חז"ל (מדרש רבה) למדו
שבמקום לבטוח בקב"ה שיוציאו מבית הכלא, שם יוסף מבטחו בשר המשקים, וביטא זאת
בשני ביטויים:"זכרתני" "והזכרתני"- לכן נענש שהתווספו לו
שנתיים בכלא המצרי.
ותמוה הדבר. מה חטא הוא זה
שהשתדל יוסף אצל שר המשקים שיפעל בעבורו לטובה, הרי כל אדם חייב להשתדל ולפעול
בכוחות עצמו לטובתו, ואין זה סתירה לאמונה בקב"ה?!
התשובה היא שיוסף היה שונה מכל
אדם. יוסף הצדיק האמין ובטח בקב"ה בדרגה כזו , שלעולם לא ביקש ולא רצה שאף
אדם בשר ודם יפעל בעבורו, אלא שם כל מבטחו בקב"ה.
באותה רמה רוחנית גבוהה
שהתמיד ודבק בה יוסף, הייתה נחשבת אפי' השתדלות קטנה לחטא- מה שאינו נכון לגבי כל
אדם פשוט אחר.
החכם מכל אדם אמר:"
בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען"(משלי ג'). שלמה המלך ע"ה בא ללמד אותנו על מידת הביטחון בה', שהיא מעקרי
התורה והמצוות, והיא הביטוי הנכון והמוחשי ביותר לאמונתנו בבורא עולם. האמונה
והביטחון בקב"ה באים לידי ביטוי בכל תחומי חיי הפרט- בריאות ופרנסה, שלא יבטח
אדם לא בעשרו, לא בשכלו ולא בבריאותו, וכשיחסר לו משהו ידע כי אין לה' מעצור
להושיע ברב או במעט. גם בחיי הכלל אנו צריכים לבטוח בקב"ה: כשהכול נראה טוב
והחיים זורמים- נזכור שאנו איננו מנהלים לבד את חיינו, יש מנהיג לבירה. וכשחלילה
אנו נמצאים בעיתות משבר- נבטח בצור ישראל וגואלו.
וחשוב לזכור זאת בכל זמן,
ובפרט בימי חג החנוכה, כשקמו עלינו רבים וחזקים-ונס כן היה לנו מאת ה', ונצחו
החשמונאים המעטים והחלשים את חיילי יון הגיבורים והמנוסים. ואף את חוקי הטבע שינה
הקב"ה עבורנו במעשה פך השמן המפורסם. כך שאין לנו ליפול ברוחנו, אלא להתחזק
תמיד, ולזכור את ה'
א-להינו המצילנו מכל צרה,
המעמידנו על במות אויבינו, והוא אשר יגאלנו גאולת עולמים.
אמן.
חייל יקר, שבת שלום
מתושבי היישוב היהודי בחברון
