בס"ד
פרשת ויצא
בפרשתנו מסופר על צאתו של יעקב
מארץ ישראל לחרן, למקום שבו נולדה אמו רבקה. יעקב צריך ללכת לחרן מאחר שאמו מבקשת
ממנו שיברח מעשו אחיו שרוצה להרוג אותו מפני שיעקב לקח את הברכות שהיו מיועדות לו.
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך
חרנה" יעקב בדרכו מבאר שבע לחרן עושה חניית לילה בעיר לוז. שם יעקב מתארגן
לשינה על הקרקע. יעקב נרדם ובחלומו הוא רואה סולם ארוך "מוצב ארצה וראשו מגיע
השמימה" והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.
ואז לפתע מתגלה ה' ומדבר עם
יעקב, ה' מבטיח ליעקב שהארץ שהוא שוכב עליה – ארץ ישראל תהיה נחלתו ועוד הבטחה שה'
ירבה את זרעו כעפר הארץ וכו'... לכאורה למה פתאום ה' מבטיח לו הבטחות אלה וגם ה'
מוסיף עוד הבטחה: "והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה
הזאת כי לא אעזבך עד אשר יום עשיתי את אשר דיברתי לך". חכמים מלמדים אותנו ש"מעשה
אבות סימן לבנים". המעשים של אברהם, יצחק ויעקב הם סימן לשאר הדורות וכמובן
גם לנו.
הקב"ה מצווה אותנו תזכרו
כשאתם יוצאים לגלות (לחו"ל – מכל מיני סיבות) אל תשכחו אני אתכם תמיד אני
ארבה את זרעכם – עם ישראל לא יכחד חלילה אלא להיפך יתרבה ויגדל ואח"כ ישוב
לארץ ישראל ארץ נחלתו וכאן הוא יבנה את חייו ויקים מדינתו.
אז יעקב מתעורר משנתו ואומר אכן
יש ה' במקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים – וכאן ההסבר לדורות
הבאים: תזכרו כשאתם חוזרים מהגלות לא"י, תתעוררו מהגלות ותרגישו את מה שיעקב
הרגיש שיש אלוקים במקום הזה שאנחנו בארץ אלוקית ואנחנו עם אלוקי וכאן הבית האמיתי
שלנו, אז תכירו את היעוד שלכם, להקים כאן בית אלוקים, בית מקדש, שהוא שער השמים,
לחיות חיים פשוטים וטובים אבל עם חיבור לשמים – לרוחניות "סולם מוצב ארצה
וראשו מגיע השמימה".
