ב"ה
פרשת
וישב
בספר המצוות של הרמב"ם תחת הכותרת
"המצוה הלא תעשה ר"צ" כתב המחבר שאסרה התורה על שופטי ישראל לקבל
ולהעניש אדם על פי עדות נסיבתית; ולדוגמא הביא "היה אדם רודף אחר שונאו להרגו
ונמלט הנרדף לתוך בית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ואחרי שניהם נכנסו שני עדים
שהזהירו את הרודף מראש שאם יהרוג את הנרדף יתחייב עונש מוות. התראת העדים כנראה לא
השפיעה על הרודף ובבא שני העדים לתוך הבית מצאו הנרדף הרוג ושונאו (רודפו) עומד
עליו כשסכין בידו, ושניהם מגואלים בדם. הרי אין בית הדין הורגים את הרודף כי העדים
לא ראו את מעשה הרציחה ועדותם רק נסיבתית (מבוססת על השערה)".
המשיך שם הרמב"ם וכתב "ואל יקשה
בעיניך דבר זה, ואל תחשוב שזה דין עול (מעוות) – לכי שהדברים האפשריים (המבוססים
על השערות) יש מהם שאפשרותם קרובה מאד ומהם שאפשרותם רחוקה מאוד; ומהם בינוניים
בים אלו: וה"אפשר" רחב מאד. ואילו הרשתה התורה לקיים עונשים
ב"אפשר" הקרוב מאד... אז היו מקיימים במה שהוא יותר רחוק מזה, ובמה שהוא
עוד יותר רחוק עד שימיתו אדם בעול על פ י אמדן (השערה) קל לכי דמיון השופט...
ויותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".
נדמה שבדברים אלה אפשרי להסביר את יצירת
הטרגדיה המתוארת בפרשתנו השבוע. רגיל הוא שבמשפחה יהיו מאבקי כח בין אחים המשולהבים באש הקנאה המובילה לשנאה
ובסוף לנתק בין היריבים. אולם איפה רואים מריבת אחים המביאה לחטיפת אח, השלכתו
לתוך בור (מלא נחשים ועקרבים לפי חז"ל) ובסוף מכירתו לעבד?! הרי בתורה (שמות כ"א/ט"ז)
כתוב "גונב איש ומכרו... מות יומת"! ומי הם האכזרים האלה – צדיקי עולם
וענקי הרוח – בני יעקב אבינו כל אחד ראש לעם הנבחר. איך יצא הדבר הבלתי יאומן הזה?
יש להבין שהמריבה בבית יעקב לא היתה מריבת ילדים קטנים אלא ויכוח נוקב על דרכי
הפעולה הרצויות שעליהם לנקוט על מנת להשאר בארץ כנען באותה שעה. יוסף ואביו קראו
את המציאות בצורה אחת ושאר האחים (במיוחד בני לאה) באופן אחר, מתוך תקשורת לקויה
ובסוף על ידי שפוט המבוסס על השערות (עדות נסיבתיות) הגיעו למה שהגיעו. לדוגמא אחת
של עדות נסיבתית נקח את מסירת כתונת הפסים ליוסף על ידי אביו. היתה אפשרות לפרש
לבי ת יעקב והחליט לדחות כל השאר כשם שישמעאל נדחה בפני יצחק, ועשו נדחה בפני
יעקב. אולם עובדתית לא היתה כל כוונה כזאת אצל יעקב. להפך דבר כזה היה נחשב אצל
יעקב כאסון הנורא ביותר. נהיה כנים ונכיר שבכל דבור של לשון הרע איש על רעהו יש
שפוט על פי השערות ולא על פי עובדות, וההרס הצומח מכך נוראי. נעשה מאמץ ללמוד את
הלקח הזה של ספור יוסף ואחיו ובכך נביא לידי חברה יותר תקינה ובריאה.
מתושבי
הישוב היהודי בחברון