פרשת ויצא

בפרשתנו, יעקב בורח מעשיו אחיו והולך לביתו של דודו, בתואל, אביה של רבקה אמו. בדרכו הוא פוגש את רחל, בתו של לבן בן בתואל והוא יודע שהיא מיועדת להיות לו לאשה. אך לבן הארמי (ארמי בחילוף אותיות – רמאי) מערים עליו קשיים.

הם מסכמים שיעקב יעבוד שבע שנים בצאן של לבן ובסופן יקבל את רחל לאשה. אך לבן מרמה את יעקב ובסוף שבע השנים נותן לו את לאה בתו לאשה ולא את רחל בטענה שלאה היא הבכורה ולא משיאים את הצעירה לפני הבכורה.

יעקב נאלץ לעבוד שבע שנים נוספות ובסופם הוא מקבל גם את רחל לאשה.

לבן טוען ש"לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" על כך מובא פרוש מפי השמועה, ששבע שנים כבר היה יעקב באותו מקום ועדיין לא היו מנהגי המקום נהירים לו. לבן צריך להסביר ליעקב שכך לא נהוג במקום. זאת אומרת שיעקב לא הכיר את מנהגי המקום. זה טיבו של יעקב וזה מלמד אותנו על גדולתו. שהיה מתגורר במחיצת אנשים כאלה (רמאים וכו'), אבל חי את חייו בפני עצמו ואיננו נותן דעתו כלל אל מנהגיהם ואורח חייהם, ונשאר בצדקתו על אף הסביבה בה הא נמצא.

יהי רצון שגם אנחנו, בניו של יעקב, שעל שמו אנו נקראים, (שמו של יעקב הוא גם ישראל), לא נושפע ממעשיהם ומנהגיהם של הגויים הרשעים הסובבים אותנו ונתנהג כמו שראוי לעם ישראל להתנהג. נמשיך בדרכנו הישרה ואף נפיץ אותה לעולם כולו.