פרשת מקץ

בס"ד

פרשת מקץ

בחלקה השני של המאה ה- 19 באירופה, קמו קהילות יהודיות שדגלו בעשיית תיקונים בדת ישראל ברוח ההשכלה וההתבוללות. הקהילות הללו איימו לא מעט על המשך היהדות המסורתית ולכן נוצרה דעה שיש להחרים את קהילות "המתקנים" למיניהם ולהגיע להפרדה מוחלטת בין קהילות ישראל באירופה. נגד הקו הזה יצא חוצץ הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל וכאמצעי הסברתי הוא השתמש (דבריו מובאים בספר ערפלי טוהר עמ' ק"א) ב"משפט שלמה" המופיע בתנ"ך בספר מלכים א' פרק ג'.

שם מסופר על שתי נשים זונות שהתגוררו יחד וילדו באותו זמן כל אחת תינוק חי; אולם בלילה אחד מת אחד התינוקות. למחרת טענו שתי האמהות שהילד החי הוא שלה, והמת של זולתה. כאשר המשפט הזה הובא לפני שלמה המלך הוא הזמין כפתרון חרב, ואמר לגזור את הילד החי ולתת חצי לכל אמא. נכמרו רחמיה של האמא האמיתית של הילד החי על בנה, ואמרה: "בי אדוני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו". לעומת זאת השניה אמרה "גם לי גם לך לא יהיה – גזורו". מיד פסק שלמה על פי "רוח הקודש" (לדברי הרב קוק) לתת את הילד החי לאמא הותרנית, בקבעו "היא אמו".

לדעת הרב קוק בעלי הדעה בעד קהילות נפרדות דומים היו לאמא השקרית חסר כל רחם שב"משפט שלמה"; והוסיף: ש"זאת היא (הרעיון של הפרדה) מחשבה של עבודה זרה כללית".

יש מקום לשאול מאיפה לקח הרב קוק את הרעיון להעזר ב"משפט שלמה" בהסברתו את ההתנגדות להצעת "קהילות נפרדות" בעם ישראל. יתכן שהתשובה לכך היא צרוף "משפט שלמה" כהפטרה לפרשתנו השבוע, כאשר אין שבת מקץ חלה בחנוכה. בה אנו שומעים בסופה קביעתו של יוסף להשאיר את בנימין אצלו כעבד, בו בזמן שיעלו כל שאר האחים אל אביהם בארץ כנען; וכתוצאה ישאר באופן תמידי פירוד בין בני רחל ואחיהם בני לאה; ובכך בית יעקב (בית ישראל) ייגזר לשניים. הרי כידוע נמצאים קשרים תמיד בין ההפטרה ובין פרשת אותו השבוע.

בפרשה שנקרא בשבוע הבא (פרשת "ויגש") בתחילתה יופיע יהודה (מבני לאה) הנאבק על הצלת בנימין (מבני רחל) והמנדב את עצמו להשאר עבד ליוסף תמורת אחיהם הצעיר. ברוח הדברים הכתובים למעלה אין פלא למצוא שההפטרה בשבוע הבא תפתח בזו הלשון: "ויהי דבר ה' אלי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו 'ליהודה ולבני ישראל חבריו', ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף – עץ אפרים – וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד, לך לעץ אחד, והיו לאחדים בידיך". (יחזקאל ל"ז / ט"ו – י"ז).

הנבואה ההיא מבשרת אותה האחדות העתידית שתהיה בישראל בעת גאולת עמנו וכפי שכתוב בהמשכה "... והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ... ומלך אחד יהיה לכולם למלך; ולא יהיה עוד לשני גויים; ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד". (שם פסוקים כ"א, כ"ב)

לאחדות ההיא אנו מתפללים ומייחלים בעת הזאת כי היא ורק היא המפתח לגאולתנו.

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת מקץ - חנוכה

בס"ד

פרשת מקץ - חנוכה תשס"ח

בימי החנוכה אנו מוסיפים לתפילה קטע מיוחד הנקרא "על הניסים". בקטע זה אנו מודים לאלוקים על כך שבימי מתתיהו החשמונאי, רצתה מלכות יוון הרשעה להשכיח מעם ישראל את תורתו, וגזרה עלינו גזרות קשות. אלוקים עזר לחשמונאים שהיו חלשים ומעטים ,ביחס כוחות של 1 ל- 10 יוונים, עם פער עצום ברמת ההכשרה והאימון של הלוחמים, וציוד נשק משוכלל וחדיש, בין השאר פילים ענקיים – הטנקים של אז, ועם כל זה בסופו של דבר המכבים נצחו והביסו את יוון העתיקה וחזרה המלכות לישראל למשך כ- 200 שנה.

וצריך להבין איזה נס גדול היה פה? (כמאמר הסביבון) מה, ירדה אש מהשמים ושרפה את היוונים?! או שהאדמה נפתחה והיוונים נבלעו בתוכה?!

הרי אפשר לנתח את כל הקרבות שנלחמו החשמונאים בצורה רציונאלית / ראליסטית / טקטית / אסטרטגית / היסטורית?!

ניקח לדוגמא את קרב "אמאוס" שבו המכבים התקרבו למחנה האויב, התגרו בו, ונסוגו ומשכו את האויב היווני לצאת למרדף אחריהם לתוך שטח הררי. היוונים שהיו כבדים בנשק ובציוד יצאו במרדף אך לא מצליחים להשיג את המכבים, ובסוף תועים בדרך. בו זמנית המכבים בגלל ניידותם והכרתם את השטח עוקפים את הטור הרודף ובמסע לילי מזורז מגיעים למחנה האויב, באיגוף מאחור, מכים בו על ימין ועל שמאל, מעלים את המחנה באש, ומחכים ליוונים שרדפו אחריהם שיחזרו לבסיס. כשהם מגיעים בידיים ריקות מרוגזים ועייפים, מכים גם בהם ומשמידים אותם.

ליהודים היה: ניידות, התמצאות בשטח, טקטיקה נכונה של הטעיה, והתקפת פתע וזה מרשם לניצחון: הכל מובן. ואם כן, היכן הנס???

אלא שצריך להבין את הרקע: מרד החשמונאים פורץ לאחר מאות שנים של שלטון זר בארץ, היינו בארץ אך בלי עצמאות לאומית שלטונית, דבר זה יוצר מנטליות גלותית. התרגלנו לשתדלנות, תחנונים, ובקשות סליחה מהשליטים. עם שלם שמושפל במאות שנות שלטון זר שלא ידע מה צורתו של נשק ומאיזה צד מחזיקים בו, ובמציאות קשה זו קמים המכבים ונולדים בהם כוחות של גבורה וחכמה להילחם – זה נס! כשמתעוררים כוחות באומה עם רצון ונכונות להילחם זה עצמו נס! אין זה שינוי שמתחולל בעקבות החלטה אנושית: "מעכשיו אנחנו גיבורים ולוחמים" אלא זה מעשה אלוקים שמעורר באומה את הכוחות שהיו גנוזים בה והורדמו בתוכה למשך מאות שנים. עצם הופעת רוח הגבורה והתעוזה להילחם באימפריה היוונית – זה נס! כמובן שבפועל המכבים כמו שאמרנו נלחמו בלוחמת גרילה אמיתית וניצלו את היתרונות שלהם וגם חלקם נהרגו בקרבות, אך כמו שנאמר – לא הטנק מנצח אלא הרוח שמאחורי הטנק , ועל הרוח הזו שנולדה ונתחדשה בימי המכבים, על זה אנו אומרים : על הניסים ותודה לאלוקים!! ובימים ההם – בזמן הזה!

ובימים ההם – בזמן הזה!, אחרי 2000 שנות גלות נוראה שבסופן היתה השואה הנוראה, קרה נס מדהים שנולדו והתעוררו בנו כוחות יש מאין, שקמנו והחלטנו שאנו רוצים ליטול אחריות על עצמינו והכרזנו שאנו מקימים את מדינתנו, מדינת היהודים, מדינת ישראל ומכח הכרזה זו וכל מה שקדם לה ניצחנו במלחמת השחרור ובמלחמות שאחריה כל עוד הרוח – האמונה בצדקת הדרך היתה חזקה! וכך גם היום, בשנות האלפיים לא מספיק שנהיה מחומשים בנשקים הכי חדישים, אנו צריכים להתחבר לרוח שמאחורי זה, לא בגלל הכוח אלא בגלל הרוח ומכח הרוח באה גם הגבורה המעשית.

חיל יקר - שבת שלום וחנוכה שמח!!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת מקץ

ב"ה

פרשת מקץ

בסוף פרשת וישב פותר יוסף הצדיק לשר המשקים את חלומו, ומבשר לו שישתחרר מהכלא וישוב להיות שר המשקים של פרעה כבתחילה. באותה הזדמנות בקש ממנו יוסף:" כי אם זכרתני אתך... ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה".

חז"ל (מדרש רבה) למדו שבמקום לבטוח בקב"ה שיוציאו מבית הכלא, שם יוסף מבטחו בשר המשקים, וביטא זאת בשני ביטויים:"זכרתני" "והזכרתני"- לכן נענש שהתווספו לו שנתיים בכלא המצרי.

ותמוה הדבר. מה חטא הוא זה שהשתדל יוסף אצל שר המשקים שיפעל בעבורו לטובה, הרי כל אדם חייב להשתדל ולפעול בכוחות עצמו לטובתו, ואין זה סתירה לאמונה בקב"ה?!

התשובה היא שיוסף היה שונה מכל אדם. יוסף הצדיק האמין ובטח בקב"ה בדרגה כזו , שלעולם לא ביקש ולא רצה שאף אדם בשר ודם יפעל בעבורו, אלא שם כל מבטחו בקב"ה.

באותה רמה רוחנית גבוהה שהתמיד ודבק בה יוסף, הייתה נחשבת אפי' השתדלות קטנה לחטא- מה שאינו נכון לגבי כל אדם פשוט אחר.

החכם מכל אדם אמר:" בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען"(משלי ג'). שלמה המלך ע"ה בא ללמד אותנו על מידת הביטחון בה', שהיא מעקרי התורה והמצוות, והיא הביטוי הנכון והמוחשי ביותר לאמונתנו בבורא עולם. האמונה והביטחון בקב"ה באים לידי ביטוי בכל תחומי חיי הפרט- בריאות ופרנסה, שלא יבטח אדם לא בעשרו, לא בשכלו ולא בבריאותו, וכשיחסר לו משהו ידע כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. גם בחיי הכלל אנו צריכים לבטוח בקב"ה: כשהכול נראה טוב והחיים זורמים- נזכור שאנו איננו מנהלים לבד את חיינו, יש מנהיג לבירה. וכשחלילה אנו נמצאים בעיתות משבר- נבטח בצור ישראל וגואלו.

וחשוב לזכור זאת בכל זמן, ובפרט בימי חג החנוכה, כשקמו עלינו רבים וחזקים-ונס כן היה לנו מאת ה', ונצחו החשמונאים המעטים והחלשים את חיילי יון הגיבורים והמנוסים. ואף את חוקי הטבע שינה הקב"ה עבורנו במעשה פך השמן המפורסם. כך שאין לנו ליפול ברוחנו, אלא להתחזק תמיד, ולזכור את ה'

א-להינו המצילנו מכל צרה, המעמידנו על במות אויבינו, והוא אשר יגאלנו גאולת עולמים.

אמן.

חייל יקר, שבת שלום

מתושבי היישוב היהודי בחברון

פרשת מקץ - חנוכה

פרשת מקץ - חנוכה תשס"ח

הרי אפשר לנתח את כל הקרבות שנלחמו החשמונאים בצורה רציונאלית / ראליסטית / טקטית / אסטרטגית / היסטורית?!

חיל יקר - שבת שלום וחנוכה שמח!!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישב

אז מה יש לנו היום בפרשת השבוע?
ממש טלנובלה משפחתית (סליחה על הביטוי) יעקב אבינו אבי האומה, אוהב את יוסף בן הזקונים שלו, מה זה אוהב... מפנק אותו במיוחד ומבכר אותו על פני אחיו.
יוסף מצידו מכיר בערך מעמדו לא נפרד מהמעיל המיוחד שעשה לו אביו. למרות היותו כמעט צעיר האחים לא נמנע מלבקר אותם וגרוע מכך לפרסם קלונם בפני אביהם (כלומר בלשוננו "להלשין" עליהם חלילה) האחים מצידם לא נשארים חייבים ומתעבים אותו, בואו נוסיף "לתבשיל" הזה את חששם הגדול מפני "סלקציה" משפחתית כפי שקרתה אצל סבא אברהם וסבא יצחק כאשר נדחה ישמעאל מפני יצחק ועשו מפני יעקב, ונבין שיש לנו כאן יורה רותחת של חשש עצום שמא עומד יעקב להוציא אותם החוצה מהמשפחה לטובת יוסף המפונק בן האישה האהובה רחל.

ואם לא די בכך מוסיף יוסף שמן או בנזין למדורה כאשר הוא מספר לאביו ולאחיו על חלומותיו למלוך על האחים. זה כבר הדגיש את הסאה.

מספרת לנו התורה שהאחים "שנאו אותו" בטוי כזה בתורה משמעו תהום של שנאה וכפי שנראה בהמשך משמעותו טרגית ביותר. יעקב אבינו לא חש בכל זאת (קצר בתקשורת המשפחתית) הוא שולח את יוסף לבקר את אחיו ולדרוש בשלומם, בעת רעיתם את הצאן במרחק כ 100 ק"מ מביתם. (משהו כמו 3 ימי הליכה מאומצת בשטח מאוים) גם יוסף לא חש או לא חשש מהשנאה המבעבעת. אבל האחים ראו אותו מרחוק... והחליטו לעשות לו איך אומרים בלשונינו "כיפה אדומה" לחסל אותו בלי להשאיר עקבות.
רק ראובן הבכור שבכורתו בסכנה מוחשית מפני התחרות עם יוסף הבכור (לאמו רחל) תופס "אחריות הורית" ומחליט להחזיר אותו בשלום לאביו. זה דורש תחכום, סתם כך להגיד לאחים עזבו תרדו ממנו זה לא ילך האחים לא ישמעו לו. אשר על כן הוא משכנע אותם לפחות להרויח משהו מהעלמתו של יוסף-" השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וידח אל תשלחו בו". בכל אופן אח שלנו בן של אבא שלנו יהיה לנו קצת קשה להמשיך לחיות כרגיל באם נרצח אותו בידינו. וגם יהודה התעשת הוא אומר להם- בואו נמכור אותו והוא יעלם לנו מהעיניים שוב לא נראה אותו והוא יוכל רק לחלום לשוב לראות את בית אבא, כך אמר יהודה לאחים, והם השתכנעו.
התורה מעידה שראובן "עבד" עליהם הוא התכוון להוציא אותו מהבור ולהשיבו אל אביו, אבל לא כך קרה, יוסף הושלך לבור ע"פ התכנון אך ראובן נאלץ לעזוב לאחר מכן את הזירה לזמן מה וכאשר הוא שב, להשלים את המשימה הוא גילה לחרדתו שיוסף איננו. האחים פעלו ע"פ התכנון הראשוני ומכרו את יוסף בהזדמנות הראשונה (הם קיבלו נעלים תמורתו) ההמשך הוא ידוע, יוסף נמכר למצרים עלה לגדולה במהירות ובאותה מהירות הושלך לכלא על לא עוון בכפו שהה שם 12 שנים ויצא משם לתפקיד משנה למלך מצרים שהיתה המעצמה בימים ההם. "ונראה מה יהיו חלומותיו "- אמרו האחים- ראינו.

מסקנות מהסיפור – א. יש מנהיג לבירה שעושה את העבודה מאחורי הקלעים שאפשר לסמוך עליו במאה אחוזים! ב. סכסוכים, חשדות טענות קשות קיימים אצל כולנו משחר ההיסטוריה.
אז ממה עושים כדי להתגבר עליהם ולהשתמש בהם כמנוף לעליה ולא שהם הסכסוכים יקברו אותנו?
אז קודם כל תקשורת אם קין היה מדבר עם הבל במקום לכלות בו את זעמו הפראי, אם האחים היו מדברים עם יעקב ומבררים את כוונותיו, אם יוסף היה מדבר עם האחים ולא שופט אותם, התוצאה הייתה אותה תוצאה אבל בכיף יוסף היה מלך, יהודה או ראובן היו ה-0 שלו. דוד היה מלך בתורו והשושלת של שאול (יונתן) היה חובר לדוד ומקימים יחד את מלכות ישראל הנצחית.
רבותי חיילים יקרים! "עין טובה" לימוד זכות על עצמנו ועל רעינו, זוהי המסקנה הגדולה שזועקת מהפרשה. נכון שקורא הדורות מראש אירגן את ההיסטוריה והיא תגיע לחוף מבטחים אך בידינו לנווט אותה במסלול ישיר ונפלא ולא לאפשר לה לעבור במסלול עקלתון ומלא סיבוכים, עין טובה לימוד זכות על כולם זה כל הסיפור!

פרשת וישב

ב"ה

פרשת וישב

בספר המצוות של הרמב"ם תחת הכותרת "המצוה הלא תעשה ר"צ" כתב המחבר שאסרה התורה על שופטי ישראל לקבל ולהעניש אדם על פי עדות נסיבתית; ולדוגמא הביא "היה אדם רודף אחר שונאו להרגו ונמלט הנרדף לתוך בית, ונכנס אותו הרודף אחריו, ואחרי שניהם נכנסו שני עדים שהזהירו את הרודף מראש שאם יהרוג את הנרדף יתחייב עונש מוות. התראת העדים כנראה לא השפיעה על הרודף ובבא שני העדים לתוך הבית מצאו הנרדף הרוג ושונאו (רודפו) עומד עליו כשסכין בידו, ושניהם מגואלים בדם. הרי אין בית הדין הורגים את הרודף כי העדים לא ראו את מעשה הרציחה ועדותם רק נסיבתית (מבוססת על השערה)".

המשיך שם הרמב"ם וכתב "ואל יקשה בעיניך דבר זה, ואל תחשוב שזה דין עול (מעוות) – לכי שהדברים האפשריים (המבוססים על השערות) יש מהם שאפשרותם קרובה מאד ומהם שאפשרותם רחוקה מאוד; ומהם בינוניים בים אלו: וה"אפשר" רחב מאד. ואילו הרשתה התורה לקיים עונשים ב"אפשר" הקרוב מאד... אז היו מקיימים במה שהוא יותר רחוק מזה, ובמה שהוא עוד יותר רחוק עד שימיתו אדם בעול על פ י אמדן (השערה) קל לכי דמיון השופט... ויותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים".

נדמה שבדברים אלה אפשרי להסביר את יצירת הטרגדיה המתוארת בפרשתנו השבוע. רגיל הוא שבמשפחה יהיו מאבקי כח בין אחים המשולהבים באש הקנאה המובילה לשנאה ובסוף לנתק בין היריבים. אולם איפה רואים מריבת אחים המביאה לחטיפת אח, השלכתו לתוך בור (מלא נחשים ועקרבים לפי חז"ל) ובסוף מכירתו לעבד?! הרי בתורה (שמות כ"א/ט"ז) כתוב "גונב איש ומכרו... מות יומת"! ומי הם האכזרים האלה – צדיקי עולם וענקי הרוח – בני יעקב אבינו כל אחד ראש לעם הנבחר. איך יצא הדבר הבלתי יאומן הזה? יש להבין שהמריבה בבית יעקב לא היתה מריבת ילדים קטנים אלא ויכוח נוקב על דרכי הפעולה הרצויות שעליהם לנקוט על מנת להשאר בארץ כנען באותה שעה. יוסף ואביו קראו את המציאות בצורה אחת ושאר האחים (במיוחד בני לאה) באופן אחר, מתוך תקשורת לקויה ובסוף על ידי שפוט המבוסס על השערות (עדות נסיבתיות) הגיעו למה שהגיעו. לדוגמא אחת של עדות נסיבתית נקח את מסירת כתונת הפסים ליוסף על ידי אביו. היתה אפשרות לפרש לבי ת יעקב והחליט לדחות כל השאר כשם שישמעאל נדחה בפני יצחק, ועשו נדחה בפני יעקב. אולם עובדתית לא היתה כל כוונה כזאת אצל יעקב. להפך דבר כזה היה נחשב אצל יעקב כאסון הנורא ביותר. נהיה כנים ונכיר שבכל דבור של לשון הרע איש על רעהו יש שפוט על פי השערות ולא על פי עובדות, וההרס הצומח מכך נוראי. נעשה מאמץ ללמוד את הלקח הזה של ספור יוסף ואחיו ובכך נביא לידי חברה יותר תקינה ובריאה.

חייל יקר! שבת שלום

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישב

ב"ה

שבת פרשת וישב

ימי החנוכה הם ימי הודאה." וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה". עלינו להעמיק . זכינו וקיבלנו מהקדוש ברוך הוא תרי"ג מצוות שעל ידי קיומם אנו מתקרבים לה' וזוכים לשעשועי עולם הבא שהם שיא התענוג האפשרי. רצון ה' אינו שניגש לקיום המצות כאל מצוות אנשים מלומדה,, כאל דבר שבשגרה והרגל, אלא עלינו להבין ולשנן שיש רעיון יהודי שעומד מאחורי קיום המצוות. הבעל שם טוב הקדוש חידד בעולם את חשיבות קיום המצוות בחשק ובשמחה, ב"יראה ואהבה". וכך גם עלינו לגשת לרעיון שעומד מאחורי ימי החנוכה. בחנוכה- אנו מתחנכים להודות לה' על כל מעט טוב.

ידוע סיפור הנס של החשמונאים שנכנסו לבית המקדש, לאחר מלחמתם ביוונים ובתרבותם הקלוקלת, ומצאו שמן טהור שהיה בכמות מועטת בכדי לדלוק רק יום אחד, ונעשה בו נס ודלק שמונה ימים. הייתה אז כמות גדולה של שמן בבית המקדש, אבל רק פך אחד של שמן טהור . יש כאן רעיון שאפשר לתרגם לנפש האדם. פעמים רבות שאדם נופל בדעתו כשרואה את ריבוי חסרונותיו ונפילותיו. גם במעשים הטובים שהוא עושה, יש פגמים ופניות . אבל נזכור שבכל אחד מאיתנו יש את הגוון הייחודי שלו, נתחזק להתעודד ולדעת שעל גבי "פך שמן טהור" אחד קטן, הקדוש ברוך הוא עושה ניסים גם בדורותינו ובזמנינו אנו. נחזיק מעמד גם בזמנים של חושך והסתר פנים ונדע שיש בכל אחד נקודות של טוב, ועיקר ההתמקדות שלנו צריכה להיות בתודה והודאה לבורא עולם על רוב הטוב.

גם בחיים הלאומיים של עם ישראל שחוזר לארץ מולדתו לאחר 2000 שנות גלות, אל לנו להיחלש בדעתינו מול גזרות מרושעות והתרפסות מול אומות העולם. עם ישראל הוא עם קדוש. גם אם אורו הגדול לא נגלה עכשיו במלוא העוצמה, גם אם השמן הטהור בכמות קטנה מאוד, אם נעשה את המוטל עלינו בהתמקדות על ההודאה להשם על הטובות- נעשה בו נס. אנחנו מוקפים כל הזמן בניסים ונפלאות . מחג החנוכה נשאב את הכח לכל השנה חהרבות בתודה והודאה לה'

חייל יקר,

שבת שלום וחג אורים שמח!

תושבי היישוב היהודי בחברון

שבת פרשת וישב

ב"ה

שבת פרשת וישב

חייל יקר,

שבת שלום וחג אורים שמח!

תושבי היישוב היהודי בחברון

פרשת וישב

חייל יקר! שבת שלום

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישלח

לאחר כ- 35 שנה שלא נפגשו יעקב אבינו ועשיו מקבל יעקב אבינו ידיעה שעשיו בא לקראתו עם 400 איש להילחם בו, יעקב אבינו מכין את עצמו לקראת 'המפגש' הזה בשלושה דברים:

א. דורון- מתנות (צאן ובקר וגמלים)

ב. תפילה- מתפלל לד' שיציל אותו ממעשיו.

ג. מלחמה- להילחם עם אחיו.

ממעשיו של יעקב לומדים שגם כשיוצאים למלחמה יש להקדים לפני כן מתנות ותפילה. אולם,אסור שהמתנות יתפרשו כויתור על עקרונות, השקפות, קרקע או יגרמו אפילו במעט לסכנה ממשית גשמית או רוחנית. ותפילה, למניעת המלחמה. ואם לא תמנע, לנצח במלחמה בלי הרבה אבידות.

מכאן אפשר ללמוד לכל אורחות חיינו- בין איש לאשתו בין חייל למפקד בין מעביד לעובד וכו'.

כאשר עומדים לפני עימות כלשהו,עדיף להתחיל עם דורון- (דברי פיוס, מתנות קטנות וכו', דברי הערכה) ותפילה- שהעימות לא יהיה, ואם יהיה, יהיה במינימום נזקים.

ומכאן אפשר ללמוד איך להתמודד עם יצרים נמוכים ותאוות גסות.

לתת דורון- להנות במידה מותרת אף על פי שזה קצת חריג.

תפילה- תפילה לד' שיעזור לנו להתגבר ולתת לנו עצה נכונה להתגבר ואח"כ לצאת למלחמה.

יהי רצון שנזכה להיות ידידים טובים לד' ולעם.

פרשת וישלח

בס"ד

פרשת וישלח

בפרשתנו שנקרא השבת, אנו קוראים על פטירת יצחק אבינו וקבורתו במערת המכפלה אשר בחברון על ידי שני בניו התאומים, עשיו ויעקב. סקרנותנו מעוררת את השאלה – כיצד נתחלקה ירושתו של יצחק – הרי הוא היה עשיר מופלג?! אין התורה מספרת על כך , אולם חכמינו קבלו בנדון זה את הדברים כדלהלן:

... אמר עשיו ליעקב: נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשני חלקים ואני בורר (תחילה) שאני בכור... מה עשה יעקב? חלק לשני חלקים: כל מה שהניח אביו, חלק אחד; ואת ארץ ישראל לחלק אחד. מה עשה עשיו? הלך אצל ישמעאל למדבר להימלך בו... אמר ישמעאל לעשיו: האמורי והכנעני בארץ ויעקב בוטח לרשת את הארץ?! אלא טול מה שהניח אביך (את המטלטלים) ואין ליעקב מאומה. לקח עשיו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה נתן ליעקב... (פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ח)

את כל הסיפור הזה תמצתה התורה בפסקה אחת קצרה פרשתנו אחרי קבורת יצחק ואמרה:

"... וילך (עשיו) אל ארץ (אחרת) מפני יעקב אחיו" (בראשית ל"ו / ו').

בדיקת ספר בראשית בפרשיות קודמות תגלה שלא רק ביחס לעשיו אלא גם אצל כל שאר התובעים הפוטנציאליים לזכות התנחלות בארץ טרחה התורה לתעד את פרישתם מתביעתם זאת.

הארץ הובטחה על ידי הקב"ה לאברהם ולזרעו, אבל במשך שנים רבות מאז ההבטחה לא זכה אברהם לזרע. משום כך היה מקום להבין שהבטחת ה' תחול על אחיינו של אברהם המתלווה אליו – והוא לוט. על כן פרטה לנו את סיפור פרידתו מדודו אברהם.

בהמשך עלה על דעתו של אברהם שיורשו יהיה עבדו הנאמן הוא אליעזר "המושל בכל אשר לו" (בראשית כ"ד /ב') את הרעיון הזה שלל הקב"ה בפרוש באומרו "לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך". (בראשית ט"ו / ד')

לאחר מכן מובן מאליו היה לאברהם שההבטחה הנדונה תתייחס לישמעאל בנו, מהגר. ההבנה הזאת נתבטלה כאשר נולד יצחק ואישר ה' את דברי אמו שרה שאמרה לאברהם: "... לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כ"א / י')

לבסוף בודאי ברור היה לסבא אברהם ששני בני יצחק התאומים שנולדו מאותו אב ואם הצדיקים, יירשו את הארץ בשותפות, ומהם ייבנה עם אברהם. על כן ייחדה התורה בפרשתנו פרק שלם המתעד ומפרט בדקדוק יתר את תולדות עשיו ובמרכז התעודה הזאת כתבה: "ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכשו בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו" (בראשית ל"ו / ו') כלומר, מתוך הנסיבות שהתהוו ירד עשו מארץ כנען מרצונו החפשי ולא השאיר אפילו שריד אחד שישמש לו תביעה לנחלה בארץ.

מאלף הוא להשוות את תיאור ירידתו של עשו מן הארץ הנ"ל עם תאורה של התורה על עלייתו של אברהם אבינו כ- 200 שנה מקודם שנאמר בו: "ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצא ללכת ארצה כנען... " (בראשית י"ב / ה'). באופן המתוחכם הזה משכנעת אותנו התורה שאין עשו יורשו של אברהם סבו, ואין לו חלק ונחלה בארץ שהובטחה לאברהם ולזרעו "לאחוזת עולם". (בראשית י"ז / ח').

לך חייל יקר – שבת שלום!

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישלח

בס"ד

פרשת וישלח

עשו ויעקב אחים תאומים שהם בעצם שני הפכים.

אנחנו עם ישראל בני יעקב. אך מי הם בני עשו? עשו הוא אדום, ומאדום צמחו הרומאים, אלה שהחריבו את בית המקדש והגלו אותנו ל- 2000 שנות גלות. הממשיכים של אותם רומאים הם לא פחות מאשר הנוצרים, שהרי הדת הנוצרית התפשטה והתייצבה באימפריה הרומית. ידוע היחס הכללי של הנוצרים ליהודים לאורך שנות הגלות, יחס שאומר שיהודי יש לו זכות קיום בתנאי שהוא מוכנע ונבזה בלא כל תקומה. הצורך של הנוצרים בהשפלת היהודים שורשה עוד בפרשת השבוע שלנו בהתמודדות של יעקב מול עשו. וסופה בעתיד הקרוב של מלחמת גוג ומגוג. בו יבואו כל העמים למלחמה על ירושלים, כפי שמסופר בספר עובדיה בהפטרה שנקרא בשבת זו.

התורה מספרת שעשו "איש יודע ציד איש שדה" איש שיודע לנצל את משאבי הטבע לצרכיו איש מעשה. יעקב "איש תם יושב אהלים" תלמיד חכם איש רוח.

יצחק אבינו שיודע שזרעו צריך להקים אומה חושב לתת לעשו איש ברכתו. שהרי עשו איש מעשה , איש שיכול לבנות אומה, אמפריה בסוף כשיעקב זוכה בברכות, גם יצחק מודה שלו מגיעות הברכות. כי מתברר שיעקב איש תם אבל גם הוא עם יכולות מעשיות גדולות גם הוא יודע לבנות עם ולצבור ממון רב. אלא שיעקב מתעסק בעולם לשם מטרה שהעולם ינהג לפי רצון האלוקים. ויהיה עולם משוכלל וטוב. טוב גדול ואלוקי.

לעומת עשו שכל עניינו זה לנצל את העולם למטרותיו האנוכיות, להנות ולמלא תאוותו בלא שום ערך מוסרי. תרבות המערב, יעקב זוכה לברכה מכל טוב הארץ וכן "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך".

עשו שהברכה חומקת מידו, מתברך לבסוף "על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד" וכאשר עם ישראל ימרוד בה' ולא יקיים מצוותיו "ופרקת עולו מעל צורך" כלומר עם ישראל לא ישלוט אז על עשו אלא להפך.

מאז ולאורך ההיסטוריה או שזרעו של עשו למעלה ועם ישראל למטה, או שעם ישראל למעלה וזרעו של עשו למטה. עשו שמרגיש שגנבו ממנו את הברכות זועם על יעקב ורוצה להורגו. יעקב בורח לחרן, שם נושא לאשה את לאה ורחל אמותינו. לאחר 34 שנים חוזר יעקב עם כל הפמליה שלו לארץ ישראל ומתבקש שעשו בא למולו עם 400 איש להילחם נגדו. יעקב לא מאבד עשתונות ומכין את בניו למלחמה, חוצה את מחנהו לשניים ונותן לבניו כלי מלחמה שיסתירו תחת בגדיהם למצב שבו עשו יחליט לתקוף. בנוסף, מתפלל לה' שיצילהו מידי עשו ואז שולח שליחים רבים לעשו עם דרונות רבים: כבשים, עיזים וגמלים. כל שליח שמגיע לעשו אומר לו שזה מנחה לאדוני לעשו מאת עבדו יעקב והנה מגיע הרגע הדרמטי, יעקב ועשו באים זה מול זה. יעקב משתחווה שבע פעמים עד שניגש לעשו, עשו רואה את זה נופל על צווארו של יעקב מחבקו מנשקו ובוכה. כמו שני אחים אוהבים מימים ימימה. אומר על זה ר' שמעון בר יוחאי בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. עשו שרואה שיעקב נכנע לפניו, מרגיש שהוא השולט ולכן אין מה לדאוג מיעקב, הנה הברכות לא נתקיימו ביעקב, כל עוד יעקב כנוע. מרחם עליו ומחבקו. מבחינת עשו יעקב יכול לחיות כל עוד יושפל בפניו ולא ירים ראשו. יעקב שעדין לא במצב שלם של אומה שלמה מבין שכרגע כדאי לו להכנע קצת כלפי עשו כדי למנוע עימות ולגלות בעשו את הצד שאחיו הוא ולא שונאו, כך לאורך ההיסטוריה יש מאבק מתמיד בין זרעו של עשו שתכליתו בחיים זה לחיות כבהמה נהנתית ולשכלל את הנאותיו בעולם, לעומת עם ישראל ,זרעו של יעקב, שתכליתו להביא את העולם ליעודו האלוקי, כשעם ישראל שולט זרעו של עשו לא יכול להוציא את רצונו ולכן כשיכול, דואג תמיד שעם ישראל יושפל ויתבזה.

יעקב בדרכו לחרן חולם על סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שמלאכים עולים ויורדים בו.

וכתוב במדרש (פרקי דר' אליעזר) שראה 4 מלכויות ששלטו בעולם עולים ויורדים ומלכות רביעית שזה אדום דהיינו רומי עולה למעלה ולא יורדת נשארת שם המון זמן נרעש יעקב על דבר זה אומר לו ה' כמה שעלול למעלה כך יפלו חזק למטה. זה יקרה בימי גוג ומגוג. כשיבואו כל הגוים להילחם נגד עם ישראל בשערי ירושלים, אז ינחלו עשו וזרעו עמי המערב הארופאים, מפלה קשה. "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא ישאר שריד לבית עשו" העוצמה של עם ישראל תגדל ועשו שנראה כמשהו לא מנוצח ישרף ע"י עם ישראל כקש בפני אש.

ואז נזכה ל"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיה לה' המלוכה" דהיינו שהר עשו יהיה תחת משפטו של עם ישראל ואז שוב יחזרו עשו ויעקב להיות אחים ועשו יכיר בבכורתו של יעקב. היום אנו זוכים להגשמת הנבואה כשעמנו צובר עוצמה גדולה ואנו עומדים בפני מערכה על שערי ירושלים. שנזכה לגאולה שלמה!

חייל יקר! שבת שלום

מתושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישלח

בס"ד

פרשת וישלח

קרוב לפתיחת פרשתנו השבוע אנו קוראים על מאבק פיזי שניהל מלאך ד' עם יעקב אבינו בהיותו בדרכו חזרה אל אביו היושב בחברון, אחרי פרידה של 20 שנה. אומנם לא יכול היה המלאך לגבור על יריביו במפגש האלים הזה, אבל לא יצא יעקב ממנו בלי פגע, כי על פי הכתוב הוכה בסוף המאבק בירכו, וכתוצאה נקעה כף הירך, ונמצא צולע על ירכו.

רבים הם הפירושים שהוצעו לתת משמעות רעיונית לספור הזה ונאחז אנחנו בדרך הפרשנית של אחד מגדולי הראשונים, והוא רבנו שמואל בן מאיר- נכדו של רש"י המכונה הרשב"ם.

לדעתו היה רוצה יעקב בתחנה בה נמצא באותה שעה לברוח ולא להמשיך את מסעו חזרה ארצה, מפחד הסכנה שינזק, הוא וכל מחנהו, על ידי אחיו עשיו. ואנשיו המתקדמים בהליכתם לקראתו. בריחה כזאת הייתה בסתירה לצו ד' שנתגלה אליו בהיותו עדיין בבית חותנו לבן- והאומר לו שם:"... צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך"(בראשית ל"א\י"ג). לרגל בריחתו המתוכננת נשלח המלאך- שלוחו של בורא עולם- להאבק עמו כל הלילה עד בוקר על מנת למנוע זאת ממנו, למרות הסכנה האפשרית בה היה נתון.

מתבקשת השאלה, על פי הסברו של הרשב"ם הנ"ל, איך קרה שיעקב המבוטח על ידי הקב"ה לשמירה מעולה בלשון "שוב.... ואהיה עמך"(בראשית ל"א\ג') בכל זאת מהסס, מתלבט ולבסוף מנסה לברוח מההתמודדות העתידה הראלית בעיניו כל כך? הוצע להסביר את התופעה בכך שהיה ירא שמא חטאיו("כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא"-קהלת ז'\כ') יגרמו לבטל ממנו את ההבטחות הטובות האלוקיות, והורו לו מן השמיים שכנגד מצות ד' המפורשת, וגם כזו הכרוכה בה סכנה מסוימת, אין רשות לאדם להפחיד את עצמו עד כדי ביטול קיום המצווה.

ועוד נשאל מדוע נצחונו של יעקב על המלאך לא היה שלם- הרי נשאר נכה לפחות לזמן מה?כלפי השאלה הזאת כתב הרשב"ם" ומה שלקה יעקב ונצלע- לפי שהקב"ה הבטיחו והוא היה בורח, וכן מצאנו בכל ההולכים בדרך שלא ברצון ד', או ממאנים( מסרבים) ללכת,שנענשו" (פירושו על בראשית ל"ב\כ"ט), כדוגמאות להגדו זה הביא הרשב"ם את משה שבתחילה היה מסרב למלא את שליחותו ונענש על כך, ואת בלעם שהלך עם שליחי בלק בניגוד לרצון ד', ואת יונה שברח כדי לא להיות שלוחו של ד' לנבא על הפיכת העיר נינוה:וגם הם נענשו.

בלי לתפש עמדה של שפיטה אולי ניתן להשליך מפרשתנו הנדונה כאן על יהודי הגולה היושבים היום בחו"ל בארצות הרווחה. הרי בידיהם לקום ולקיים את מצות בוראם הקוראת להם לשוב לארצם הקדושה, והם מפחידים את עצמם בשיקולים וחשבונות חלק מבוססים וחלק מדומים.

תפילתנו שיהודים אלה יבחרו במהרה להתמודד עם קשיי העלייה לארצנו, כי בכך נצטוו, ולא יחכו למלאכי החבלה שעלולים להשאירם חלילה נפגעים.

חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

פרשת וישלח

ב"ה

פרשת וישלח

לקראת המפגש של אבינו יעקב עם אחיו עשיו, עליו מספרת פרשתינו השבוע, כתוב: " ויירא יעקב מאד ויצר לו". תחושה זו של פחד וצרה הולכת ובאה כנראה היתה מושפעת מרגע היודעו שעשיו "הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו",וניתן לשאול-הרי פעמיים הבטיח לו הקב"ה את שמירתו: פעם בצאתו לחרן בבריחתו מעשיו אחיו בלשון:"הנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך"(בראשית כ"ח/ט"ו).ופעם שניה לפני בריחתו מלבן בלשון:"שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך"(בראשית ל'/ג').ואם כן,מדוע מפחד יעקב?וכי אין הוא בוטח וסומך על הבטחת הקב"ה?!

הוסבר שהבטחת הקב"ה ניתנת תמיד על תנאי שהמובטח יהיה ראוי לקיום ההבטחה ושלא יחטא עד מועד קיומו. אבל עדיין קשה לנו,וכי יעקב היה בעל עברות שבגינן בוטלה כשרותו?!הרי ביחס למסר ששלח אל אחיו,בהיותו יוזם את הפגישה הנוכחית,בלשון:"עם לבן גרתי" דרשו חז"ל:"עם לבן גרתי-ותרי"ג מצוות שמרתי"(רש"י)-כלומר,העיד יעקב על עצמו שבמשך כל 20 שנות שהייתו בבית לבן הוא לא זז מתורת אבותיו המסתכמת ב-613 מצוות.ואם כן חוזרת השאלה מדוע פחד יעקב שנאבדה ממנו מעלת היותו ראוי שתקוימנה בו הבטחות ד' לשמירה מלמעלה?

אולי יעזור לנו לפתור את תמיהתינו אם ננסה "להבין את הראש"של צדיקי עמנו. נקדים בהצגת שתי גישות שונות בהן ניתן להתיחס למצוות הבורא. יש מתיחסים למצוות כעול כבד המרסן את הכוחות והרצונות הטבעיים של האדם,והמביאו לאי נוחות, ואפילו לתחושת התיסרות במידה מסוימת. אם אומרים לאדם בעל גישה כזו שבצורת קיום מינימלית הוא יוצא ידי חובת המצוה; או אומרים לו שמצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה-הוא ירגיש הקלה נפשית ויהיה מרוצה מאוד. לעומת הגישה הנ"ל, יכול אדם לחוש שמצוות ד' בונות אותו ומגבירות בו כוחות חיים גדולים ובאמצעותן הוא הולך וגדל מיום ליום. ואם לאדם כזה אומרים שאין מצוה מסוימת נוהגת בזמן הזה הוא ירגיש נחלש וחסר חוסנו כי אצלו כל מצוה ומצוה מהוה אבן בניה בבנין אישיותו ואם תחסר לו אפילו מצוה אחת בודדת כל הבנין נעשה רעוע.

לנו נדמה שיעקב אבינו,כצדיק עליון,התיחס למצוות ד' בגישה השניה הנ,"ל ועל כן בהיותו חסר גם למצות כבוד אב ואם וגם מצות ישוב ארץ ישראל במשך 20 שנה הוא הרגיש את עצמו נחות כלפי עשיו אחיו שבכל אותן השנים זכה הוא ל-2 המצוות הללו.

ואם תאמר שהרי ביחס לשתי המצוות הנדונות בטולן אצל יעקב נבע מאונס ואפילו מתוך קיום צוואת הוריו,אין עובדות אלו משנות דבר אצל אדם צדיק במדרגתו של יעקב אבינו. הרי לבונה חומה של לבנים האם ישנה לו הסבר מדוע נוצר מחסור באספקת לבנים. עצם עובדת העדר לבנים פוגם בכל תהליך הבנייה.

יתכן שתחושת חולשתו של יעקב בהעדר שתי המצוות הנדונות הביאו לפחד לקראת פגישתו עם עשיו אחיו .

חייל יקר שבת שלום ומבורך

תושבי היישוב היהודי בחברון