בס"ד
פרשת
שלח לך.
"ויעלו ויתרו את הארץ ...ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן
ששי ותלמי ילידי הענק"
למה לעזאזל דרך של שבועיים הליכה ממצרים לישראל לקחה
ארבעים שנה?
הוא
הלך וקרב אל העיר. בתי האבן כבר הפציעו מרחוק בלבן- צהבהב מבעד לעצי הזית.
למרות
רוחב דעתו ואומץ רוחו, הלכו צעדיו ונעשו כבדים יותר ויותר, ונשימותיו קצרות
ומהירות. הוא עצר לנוח שעה קצרה בצל זית עתיק יומין .
"וואי וואי ! אני חייב לזוז כבר!" אמר לפתע שהבחין בקרני
השמש המאדימות " עלי להגיע לחברון עד הערב. אני חייב שמישהו יזריק לי לדם אלף
מנות של גבורה.
כל
בנאדם, אבל כל בנאדם, ויהיה זה האדם האמיץ ביותר בעולם, יכול ליפול לפחד וליאוש.
במיוחד שאתה מוקף חבורה של אנשים שמתנהגים כאילו הם עדיין עבדים... כל המסע הזה
לארץ המבוטחת, היה בכלל אמור להיות ריגול לצורך איסוף מודיעין לפני כיבוש השטח...
במקום זה, זה הפך להיות מסע תבוסתני של ' אמא'לה איזה פחד יש שם ענקים'... אם אתה
מחשיב את עצמך לג'וק שאפשר למעוך בזרת – אז אל תתפלא שככה מסתלכים עליך..."
"הנה מערת המכפלה "אמר לפתע, ומייד פתח בריצה, חצה את
שדה החיטה, והשתטח מלוא אפיו ארצה בפתח המערה...
"אברהם! יצחק! יעקב! הצילוווווו!!!!! תעזרו לי להינצל מהפחד
!!!! אתם, שחייתם בארץ הזאת, שה' הבטיח לכם את האדמה הזאת, המיושבת בעמים חזקים
ורעים, והאמנתם בו ולא פחדתם! אתם יכולים לעזור לי! לתת לי כוח עמידה ונחישות!
להאמין בכוח שלנו לגבור על האויב הכנעני ... אומץ לב אני מבקש מכם... אנא!!!"
והוא
חש איך זרמי אנרגיה יוצאים מתוך המערה ומחשמלים אותו בלהט מכף רגל ועד ראש.עכשיו
אין בו עוד שמץ פחד.
_________________________________________________________
משפחות
משפחות ישבו במרכז המחנה. שני מליון הישראלים שאך לפני כמה חודשים יצאו מעבדות
לחרות בלעו כל מילה שהוציאו המרגלים מפיהם. המרגלים עמדו על הבמה, ותיארו בפירוט
ובאריכות כמה ארץ כנען גרועה, איך היא מלאה בעמים חזקים שאין כל אפשרות לנצח. ממש
ארץ אוכלת יושביה. החלו להישמע מלמולים בקהל:"בשביל מה בעצם ללכת לארץ הדפוקה
הזאת " ... וכשעוד ועוד אנשים נדבקו בחיידק הפחד, הפכו המלמולים והפטפטת
לדיבורים קולניים, ומיד לצעקות:"נחזור למצרים!!! עדיף כבר להיות עבדים לגויים
מאשר להילחם!!!מי רוצה למות במלחמה?עדיף כבר למות במדבר!!!" לפתע החלו ארבע
אמהות לחבק ילדיהן... מיבבות מרה.
עד
מהרה חדר העצב ללבות כולם, והעם געה בבכי תמרורים.
ורק
שניים מהמרגלים, כלב ויהושע ניסו לעצור את השטף הפחדני כפוי הטובה:
"עלה נעלה ויר שנו את ה' כי
יכול נוכל לה'! הארץ אשר עברנו בה לתור את ה' טובה הארץ הזאת מאד מאד! אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ
הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש! אך בה' אל תמרדו! ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם!!!
אנחנו נאכל את האויבים שלנו כמו לחם! אנחנו עם ישראל!
עם גיבור!
לצערינו
הרב למרות רוח הגבורה של כלב ויהושע עם ישראל לא האמין בכוחו וחוסנו ועל כן קיבלו
עונש לנדוד 40 שנה בכדי לנתץ ולבטל את אותם מחשבות רעות על תבוסתנות דיכוי והשפלה.
לצאת מחזקת עבדים ולהפוך ולהיות עם עצמאי חזק ומוביל.
ב"ה
שעם ישראל זוכה היום לאותה רוח של גבורה אשר הופיעה אצל יהושע וכלב ואשר יצאה
ונמצאת במערת המכפלה ובחברון.
חיילים
יקרים שבת שלום וברוכים הבאים
לעיר
האבות חברון מתושבי היישוב היהודי חברון
