בס"ד
פרשת קורח
נקרא השבת בתורה כיצד
אש המחלוקת התלקחה במחנה ישראל אשר במדבר והביאה למותם של קרוב ל- 15,000 איש.
אדם אחד חשב בלבו
שמגיע לו להתמנות לתפקיד של שררה בקרב בני ישראל ודבר זה נמנע ממנו. המונע היה משה
המנהיג של העם, אשר בניגוד למנהיגים אחרים אשר חילקו תפקידים למקורביהם, משה חילק
תפקידי הנהגה אך ורק לפי פקודת ה'. מרוב קנאה בבעלי השררה לא יכול היה האיש הזה,
קורח שמו, להשלים עם היותו מקופח בעיני עצמו ואסף כל מיני ממורמרים אחרים, שהרגישו
גם הם את עצמם מקופחים מסיבות שונות ומגוונות, וארגן מחנה של מורדים.
מדרשי חז"ל
מספרים לנו שהאיש המורד הזה היה גם חכם וגם עשיר מאוד; ומפורש בתורה שהיה מיוחס
למשפחה הכי מיוחסת בשבט לוי שזכתה להיות מנושאי ארון ברית ה' במסעות בני ישראל.
למרות כל הגדולה הזאת הקנאה שבערה בקרבו לא נתנה לו לשמוח בחלקו, והיא שגרמה לו
למצוא את מותו טרם זמנו יחד עם רבים שהצליח לגייס למרדו.
עלינו לדעת שמידת
הקנאה לא רק מבטלת את שמחת האדם בחלקו אלא היא ביטוי של כפירה באדון הכל. הרי אנו
מאמינים שאין מקריות וכל מה שיש לאדם – גוף, רכוש, בריאות, כשרונות וכו' – הכל בא
לו בהשגחת ה' אשר קבעה שזה יהיה חלקו בעולם הזה לטוב לו. המקנא במה שיש לחברו
בחושבו שזה היה צריך להיות שלו, בעצם כופר, בלי משים, בכל תחום האמונה הזה.
חז"ל רצו לחנכנו
בנדון הזה באומרם: "איזהו העשיר – השמח בחלקו" (אבות פרק ד', משנה א')
וכן אמרו: "הקנאה מוציאה האדם מן העולם".
רבים יגידו שהקנאה
היא טבעית ואין אפשרות להתגבר עליה, אך היהדות מלמדת שעל ידי עבודה קשה אדם יכול
לנתב את נטיותיו הטבעיות לפסים חיוביים.
אשרי האיש אשר יעסוק
בעבודה זאת ויצליח בה ויהי רצון שנהיה בין אלה אשר שמחים בחלקם ויודעים לראות את
הטוב אצל האחר.
לך חייל יקר,
שבת שלום,!
מתושבי הישוב היהודי בחברון
