בס"ד
פרשת
קורח
מקובל לחשוב בזמננו המודרני ובכל המדינות
הנאורות שהגזענות שלילית היא וכנגדה יש להלחם. הגישה הזאת בהחלט צודקת כאשר מדובר
בגזענות המטפחת השתלטות על ואף השמדת עם אחר, דוגמת הגזענות הנאצית. אולם מה נאמר
כלפי הגזענות המחייבת יעוד של שרות והמגבילה את החופש האישי ואף מסכנת את נושאיה
בסכנת הנפש. האם גם גזענות כזו נחשבת לשלילית?
כנראה בורא עולם הטוב ומטיב (ית"ש) אינו
חושב כן כי הוא בחר באבות האומה הישראלית וכל זרעם לשרתו ולשרת את האנושות כולה
בעיקר על בסיס קדושת הגזע. מפאת אותה בחירה אישי האומה הזאת הוכנסו למסגרת נוקשה
המגבילה את חופשם, ובנסיונם להשתחרר ממסגרתם זו נתונים הם לעונשים חמורים שונים
ומשונים, לפעמים ללא רחם.
כמו זו כך בחירת הקב"ה באהרון וזרעו לשרת
בכהונה במקדש ה'. יצוין שהבחירה הזאת היא גזענית עוד יותר מזו של בחירת עם ישראל;
שהרי כניסה לעם ישראל מתאפשרת לכל אדם על ידי גיור כהלכה, לעומת קדושת הכהונה שהיא
קדושה מבטן; כלומר רק הנולד מאבא כהן יכול לכהן בהיכל. התלבושת הנוצצת בה לבוש
הכהן הגדול, לכבוד ולתפארת, יכולה לסנוור את המשקיף מן הצד מהנסיונות, המגבלות ואף
הסכנות בהם נתון איש הפאר הזה בכל עת ובמיוחד בהיותו משרת אחת לשנה עבור כל עמו
ביום הכפורים.
אחד שכנראה הסתנוור בכגון זה, בפרשתנו שאנו
קוראים בתורה השבת, היה איש משבט לוי, גדול, מכובד ועשיר ושמו קורח (על שמו נקראת
פרשת השבוע). יתכן שהסנוור הביאו לטעות ולחשוב שהכהונה נקנית על ידי מעשי האדם ולא
מגורם גזעני כפי שהוא באמת. לכן טען הוא "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם
ה'"; ואם ישנם תפקידי שררה, מדוע לא נערוך בחירות עממיות בהן ייבחרו הראויים
לכך מצד מעשיהם ולא מצד שייכות משפחתית?!
טעותו של קורח היתה שבנדון ההוא לא היה מדובר
בתפקידי שררה אלא בתפקידי שרות ורק האדון המצוה על השרות (ית"ש) יכול לדעת מי
מתאים לשרתו בהיכלו.
יצוין שעם ישראל ככלל נועד להיות "ממלכת
כהנים" (שמות י"ט / ו') כלפי אומות העולם וממילא לכל יהודי תפקיד לשרת
בקודש – איש איש בתחומו המוגדר.
לך חייל
יקר, שבת שלום!
מתושבי
הישוב היהודי בחברון
