בס"ד
פרשת ויחי
בפרשת השבוע אנו
קוראים על פטירת יעקב אבינו – בחיר שבאבות. ומענין הפרשה – גם ההפטרה, בה אנו
קוראים "ויקרבו ימי דוד למות".
הגמרא במסכת תענית (ה)
מביאה דברי רבי יוחנן שכל זמן שזרע יעקב בחיים, אף הוא בחיים, ככתוב: "ואתה
אל תירא עבדי יעקב נאם ה', ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ
שבים", מקיש הוא לזרעו: מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.
וכן מצינו גבי דוד
המלך ע"ה, שאנו אומרים בברכת הלבנה ובק"ש שעל המטה, דוד מלך ישראל חי
וקיים".
מכאן נלמד, שכאשר כנסת
ישראל רוצה, יכולה להפוך גם מות לחיים. ולא די בכך, אלא שגדולים צדיקים במיתתן
יותר מבחייהן – וזה כשהבנים הולכים בדרכי האבות, ומעשי האבות סימן לבנים.
זכיתם לשהות תקופה
בחברון, שאותה בחרו אבותינו הקדושים במקום מנוחתם. מקום שדרכו עולות התפילות
השמימה מכל רחבי תבל.
כשיוסף הצדיק קובר את
אביו יעקב, מביא אותו רכב ופרשים – לוחמים. וכי לאיזה צורך הביא רכב ופרשים? הרי
זה מסע לויה! אלא, מסע הלויה הזה לא היה פשוט כל כך. צפו, נכדו של עשו הגיע ונלחם
ביוסף הצדיק, וניסה למנוע ממנו לקבור את יעקב במערת המכפלה שבחברון. יוסף הזעיק
תגבורת ממצרים על מנת לנצח במלחמה זו, וכך היה (רמב"ן סוף פרק מ"ט
ע"פ ספר יוסיפון).
מכאן שהמלחמה על חברון
החלה עוד הרבה לפני שאנו, בני הדור הנוכחי הגענו לכאן, ומעשי אבות סימן לבנים – לא
לוותר על מקום מנוחת אבותינו הקדושים – למרות כל הקשיים.
יהי רצון שממקום זה
תשאבו עז ותעצומות להמשיך ולהגן על עם ישראל בכל מקום שהוא, ובמיוחד להמשיך בדרך
אבותינו ואמותינו הקדושים.
חייל יקר, שבת שלום!
תושבי הישוב היהודי
בחברון
