פרשת ויחי

ב"ה

פרשת ויחי

לאחר שבפרשה הקודמת מסופר איך שיוסף מתגלה לאחיו ואומר להם מי הוא, יש התרגשות גדולה על חזרתו של יוסף לחיק משפחתו ולאביו יעקב. יוסף מחליט שכל משפחתו יבואו למצרים לגור בעיר גושן בשנים של הרעב כי שם יש שפע של אוכל לשנים הקרובות.

בפרשתנו מסופר שיוסף מביא את בניו לפני יעקב אביו ומבקש שאביו יברך אותם, יוסף שם את הבכור מנשה ליד צד הימין של יעקב ואת הצעיר אפרים בצד שמאלו של יעקב.

אבל יעקב שם את יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה הבכור. פשוט "שיכל את ידיו" שינה את הידיים, אז יוסף אומר לאביו שזה טעות צריך לשים יד ימין על הבכור ויד שמאל על הצעיר אבל יעקב נשאר בשלו ומברך את הבנים כל אחד בברכה מיוחדת לעתיד גדול ומצליח ומברך את אפרים הצעיר שיגדל יותר ממנשה.

נשאלת השאלה מה ראה יעקב לצורך זה של סיכול הידיים והגדלת כוחו של אפרים הצעיר?

אלא שיעקב הדריך כאן משהו לעתיד, ולא סתם שם שמאל על ראש מנשה. ידוע בחז"ל שמנשה היה איש ששקוע בענייני העולם הזה בהנהגה מדינית, מנשה היה עוזר לאביו בהנהגת מצרים בכלכלה ובפוליטיקה וקשרי החוץ. לעומתו אפרים היה יושב ולומד תורה כמו שאמרו חז"ל שהיה לומד עם יוסף בבית והיה עוסק בעניינים של קדושה וערכים רוחניים.

יעקב אבינו רוצה ללמד שבאמת ההתעסקות בענייני העולם הזה בכלכלה ובפוליטיקה של מנשה חשובים אבל קודם לזה בחשיבות הצד של אפרים- העניינים הרוחניים, העוצמה של התורה ושל הקדושה ולכן יעקב שם את היד החשובה יד הימין על ראש אפרים להעביר את המסר, שהנהגת עולם התורה אנשי הרוח האמיתיים  אנשי הקודש של עם ישראל הם צריכים לתת את ההכוונה לאנשים המעשיים והעסקנים של כל העם וכך המדינה של עם ישראל תצליח.

נברך אתכם הגדוד החדש, שתשאבו מעיר הקודש חברון- עיר האבות, אנרגיות וכוחות רוחניים אדירים ותלכו עם זה בכל השירות הצבאי ובכל החיים. ותבורכו בברכת הבנים

"ישימכם אלוקים כאפרים וכמנשה"

חייל יקר,

שבת שלום ומבורך

תושבי היישוב היהודי בחברון