פרשת בהר
מופיעים בפרשתנו השבוע שני פסוקים רצופים המבטיחים לעם ישראל ביטחון. בראשון כתוב: "ועשיתם את חקיתי, ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם, וישבתם על הארץ לבטח " (ויקרא כה/יח), ובפסוק שלאחריו(י"ט) כתוב: "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע, וישבתם לבטח עליה ".
על פי ההקשר למה שכתוב בשאר דברי הפסוק השני ניתן לומר שאין כאן כפילות ; אלא אותו הפסוק מבטא בטחון כלכלי , כאשר הפסוק הראשון מבטיח בטחון מדיני- הפך מעקירה וגלות.
ביחס לאכילה "לשובע" המוזכרת בפסוק השני נמצא במקורות חז"ל המאמר "שיהא אדם אוכל
קימעא (מעט) ושובע" (מדרש לקח טוב), וכפי שהבין רש"י : "... בתוך המעיים תהא בו ברכה". קשה לנו מה הביא חכמינו ז"ל להסב את ברכת השביעה באכילת פירות הארץ מערך כמותי לערך איכותי?
אחד מגדולי מפרשי התורה שנולד לפני כמאתיים שנה- הוא המכונה המלב"ים – הסביר- ששפע כמותי בתנובת הארץ בודאי ברכה היא מן השמים אבל קרוב הוא אל הטבע ואינו מפליא כל כך. לעומת זאת שביעה גסטרונומית הבאה מאכילה מועטת אינה טבעית כלל וכלל והיא תופעה נסית הרבה יותר מזו הבאה על אכילה מרובה.
אם נדמיין היוצרות של כדור מסוים (הדומה לכדור ויטמינים) המכיל כל אבות המזון, ומבליעה קלה פעם ביום מתברך הוא בקיבה לתת לאדם הרגשת שביעה מלאה לכל היום- האם היינו מרוצים מדיאטה כזאת? האם העדר ההכנות, התיבולים והקישוטים שאנו משקיעים במאכלינו היום יומיים ובמיוחד בשבת ומועד " ייחשב כברכה או כקללה?! קרוב לוודאי רובינו היו דוחים או ההמצאה המוצעת בלשון: "מוחל טובות".
אולם האדם השואף לעליה רוחנית וחי במועקה תמידית בהיותו מודע למידת השתעבדותו לנושא האוכל- הרכישה, האחסנה, ההכנה, ריבוי זמני האוכל ביממה, קלקולי הקיבה והבריאות בעקבות הרגלי אכילה לא טובים ועוד ועוד – יתכן שהוא יקפוץ משמחה לרגל המצאת כדור הפלא הדמיוני ההוא.
הפסוקים המובאים למעלה בפתיחת דברינו מופיעים בפרשתנו בהקשר לשמירת מצוות השמיטה והיובל- שנתיים רצופות בהן מצווים שלא לעבוד בקרקע ארצנו; ובהמשכם מתעוררת בכתוב השאלה המתבקשת מאליה: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו? " משיב מיד הקב"ה:" וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (פסוקים כ' ו כ"א). יוצא לפי הבנת המלבים ששתי הבטחות טובות של שביעה גופנית נתנו בסוגייתנו כתוצאה משמירת מצוות השמיטה והיובל. לצדיקים המעטים שעליהם השפע הכמותי של אוכל רק מכביד, מבטיח הקב"ה שהמעט אוכל שיאכלו באותן השנים יתברך במעייהם עד כדי הרגשה של שביעה מלאה וזו תהיה להם ברכה המעלתם "לרקיע השביעי " , לעומתם מבטיח הבורא (ית"ש) להמון נאמני מצוות ד' הקשורים למאכל ולמשתה ב "לב ובנפש" שפע כמותי כזה ביבול השנה הששית שלא יחסר להם מבוקשם הגסטרונומי למשך 3 שנים. נמצא לפי זה שמן השמיים דואגים לשביעות כל יהודי המקיים את דבר ד' לפי דרגת רוחניותו.
