פרשת פקודי

פרשת פקודיRounded Rectangle: מארז זה מוקדש לזכותו של היהודי היקר שלום בן שמעון ע"י נכדו וכלתו אוהבי ישראל וצה"ל יונה וג'ון ברוק

השבת אנו ממשיכים עם ענייני המשכן בהם אנו עוסקים בשבועות האחרונים.

אחת המשימות המעצבנות ומייגעות בצבא הם ספירות המלאי אותם עורך הרס"פ מידי פעם.

בפרשה יש לנו ספירת מלאי והתחשבנות של התרומות שהובאו להקמת המשכן.

"אלה פקודי משכן העדת"

במדרש מובא כי בני ישראל חשדו במשה רבינו בעניין נדבות המשכן ובשל כך, הוצרך משה לערך לפניהם חשבון מדוקדק של הכסף.

... כדי להוכיח שכסף והזהב הגיע בשלמות למלאכת המשכן.

פעם הצדיק רבי שלמה מראדומסק זצ"ל שאל אינני מבין איך עלה על דעתם של ישראל חשד כזה ?! וכי לא ידעו שמשה בז לכל מה שקשור כסף וזהב?! האם לא ראו שבזמן יציאת מצרים, כאשר היו כולם עסוקים בביזת מצרים, לא נתעסק משה כלל בכסף וזהב אלא עסק במצוות קבורתו של יוסף  הצדיק?

הרבי- אמר שכוונה אחרת לגמרי יש כאן. בני ישראל ידעו והבינו כי המשכן מוקם כולו מתרומותיהם, אולם תרומה שלא ניתנה בלב שלם ובכוונה זכה וטהורה- לא תוכל להיכלל בבניין הקדוש והנשגב הזה.

"... ומשום כך רבים מהאנשים הרהרו לעצמם: מי יודע אם התרומה שנתתי הייתה בלב שלם ואכן נכנסה ונכללה בבנית המשכן.

על כן באו כולם אל משה לבדוק ולברר איזה מין התרומות נותרו ללא כל שימוש, ולא נחה דעתם עד שערך משה לפניהם את החשבון המדויק והוכיח להם כי כל התרומות נכללו לבניית המשכן ולא נותר מאום ללא שימוש. ורק אז נחה דעתם.

Parshat Vayakhel By: Rabbi Moshe Goodman, Kollel Ohr Shlomo, Hebron

Parshat Vayakhel
By: Rabbi Moshe Goodman, Kollel Ohr Shlomo, Hebron

בס"ד

לשכנו תדרשו 

Seeking the Holy Presence in Our Holy Land

 

"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"

 

"Be pleased, and relieve us, HaShem our God, with your commandments and with the commandment of this Seventh Day, this great and holy Sabbath, for it is a great and holy day before You... and may there not be trouble or sorrow on the day of our rest, and show us the comforting of Zion speedily in our days..." 

 

As we appreciate the Holy Presence on the holy Shabbos as a 'sanctuary of time', so too we hope, pray, and yearn for the comforting of our 'sanctuary of space', Zion, Land of the Holy Presence.

According to our Sages, our title quote of this week's parsha seems to be superfluous since the Torah already forbade all 39 types of labor, kindling fire being one of them, in the Ten Commandments. Therefore, our Sages learned from this verse a special law, that even a Torah court, bidden to carry out a final ruling immediately, nevertheless is forbidden to punish with the burning-death-penalty and all other punishments on Shabbat. Thus, according to Rambam this prohibition on punishing on Shabbat is one of the 613 commandments. Similarly, according to our aggadic sources, the heavenly courts cease to punish in Gehinom, etc. on the Sabbath.

 

Just as there is a period of clemency in time,  so too there are locations of clemency, where sinners are not punished.

 

One example of this is the altar in the Bais HaMikdash, which grants clemency to one who killed another negligently. Similarly, the Cities of Refuge and the 42 Levite Cities in the Land of Israel grant clemency towards negligent murderers. Nevertheless, it should be noted that the level of clemency granted in each of these locations is not equal. The altar grants this clemency only to a cohen in the middle service. The Levite Cities grant clemency only to those who enter them knowingly, and not 'by-mistake', unlike the Cities of Refuge, which grant the greatest clemency of all.

 

Can we find a common characteristic of these Cities of Refuge, which have such great spiritual power to give hope even to murderers? According to our Sages, the most essential Cities of Refuge are those on the Western Bank of the Jordon, which give power for those on the Eastern Bank to operate. These cities are Hebron, Shechem, and Kedesh Naftali. In parshat Beshalah we discussed how Hebron and Shechem are sister -cities, as Shechem is the burial-site of Joseph, the primary continuation of Yakov and the Patriarchs of Hebron as in regard to firstborn (of Rachel) rights and more. However, according to Midrash Raba (Naso), Naftali was the closest to the Patriarchs on a practical level, for he constantly honored Yakov as his swift messenger, and for this reason he is singled out from all the tribes to give an offering to the Mishkan hinting to the lives of the Patriarchs.

 

Thus, all of these Cities of Refuge are ultimately rooted to the great spiritual power of our Avot of Hebron. (In this sense, Kedesh Naftali can mean the holiest place of Naftali.) This is Hebron, the beam of salvation for all, the hope of Zion for eternity.

 

 -------------------------------------------------------------------------------------------------

 

Real Stories fom the Holy Land #58: "A bit before Shabbos I went to dunk in a natural pool in the Jerusalem Forest. I put my eyeglasses next to the pool and 'dived in'. When I rose from the pool, I inadvertently flew my glasses into the pool. I could not see the glasses, because the pool was full of algae, so I tried to dive numbers of times to feel them at the bottom, but to no avail. I gave up, left the pool and dressed myself, and as a last attempt to find the glasses said the prayer for finding lost objects ('Amar R' Binyamin etc.) and asked someone in the pool to look for them. Immediately, the glasses were found."

 

Sources:  Rambam Rotzeah 5, 12 and end of ch. 8, ibid Shabat 24, 7, BaMidbar Raba p. 14, Midrash Agada Breshit 2, 3, Chronicles I 5, 2

פרשת ויקהל

פרשת ויקהל

פרשתנו נפתחת השבוע בתאור התקהלות של בני ישראל אצל משה רבנו, לרגל הזמנתו, על מנת לשמוע את הדרישה להרים תרומה למען הקמת המשכן שיעמוד בקרב מחניהם. לאחר שמיעת כל הנדרש נאמר " ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה" (שמות לה/כ); ואנו תמהים על כוונת התורה בציונה את העובדה הזאת. הרי בפסוק הבא כתוב "ויבואו כל איש אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ד' למלאכת אהל מועד..." ומזה אנו מבינים שלפני שיכלו להביא אל משה את המבוקש מהם היו צריכים לעזוב אותו; ואם כן למה היה חשוב לציין את יציאתם מלפני פניו?!

יתכן שיובן הדבר אם נצרף לכאן מה שכתוב בסוף הפרשה הקודמת שקראנו לפני שבוע- פרשת "כי תשא" . שם מסתיימת הפרשה כולה בפסוק "וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה..." (שמות לד/לה) ; ומסופר שם שבהיות משה על הר סיני מתיחד עם הדיבור האלוקי זכה הוא לקבל איזו הדרת פנים- "קירון עור פנים" – השונה מכל אדם על פני האדמה. השוני הזה הטיל פחד על כל רואיו וכדי למנוע מהם את ההבטה בקרינה המיוחדת הזאת, לבש הוא "מסוה" (כיסוי ) מסוים, וגילה את פניו רק בשעה שמסר לעם את מצוות ד'. הגילוי ההוא כנראה היה עצמתי מאוד ואף משכנע שדבריו הם באמת דברי ד' בלי להשאיר בכך שום פקפוק.

אותה ההתקהלות בה פתחה פרשתנו היתה ההזדמנות הראשונה בה זכו בני ישראל לשמוע את דברי ד' מפי משה מאז עלייתו לפסגת הר סיני לפני 120 יום. על כן סביר להניח שראיית פני משה באותו מעמד היתה חויה בלתי רגילה ואולי היא שהלהיבה את העדה לנדיבות כה רבה עד שלאחר 3 ימים נאלצו להעביר כרוז במחנה להפסיק את מבצע ההתרמה, כי כבר הובאו יותר פריטים מהנדרש.

עולה על דעתנו שרצה המקרא לרמוז על אותה החויה הראשונית בה חוו כל עדת בני ישראל בעמדם לפני משה לשמוע את צווי מלאכת המשכן בכך שציין את הפסקת החויה בלשון: "ויצאו כל עדת בני ישראל לפני משה".

בזמננו אין אנו זוכים לראות את פני משה רבנו בשעה ששומעים את קריאת התורה בבית הכנסת, אולם עומק האמונה בקדושת ספר התורה יכול לתת תחושה שכאילו הבורא (ית"ש) בכבודו ובעצמו מדבר אלינו. הרי על הפסוק "את הדברים האלה דבר ד' את כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף.." (דברים ה/י"ט) דרשו רבותינו על פי תרגום אונקלוס "לא יסף"- לא פסק כי קול חזק וקיים לעולם; (רש"י שם) 

פרשת תצווה



אנחנו נמצאים בחודש אדר, חודש שנאמר בו: מרבים בשמחה. במגילה כתוב: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". חז"ל דרשו בגמרא ש"אורה, זו היא התורה. התורה מאירה את דרכו של האדם, התורה מאירה את כל העולם שלנו באור רוחני.

 

כשהיה בית המקדש קיים, אור התורה – אור החכמה יצא מבית המקדש. כשהיה הכהן מדליק את המנורה במקדש האור הרוחני – אור התורה – אור האמונה היה מתפשט בכל העולם, על כן ירושלים נקראה "אורו של עולם".

 

בפרשתנו עם ישראל נצטוו להביא שמן זית זך כתית למאור בשביל מנורת הזהב שהיתה סמוך לקודש הקודשים במשכן.

 

השמן מסמל את החכמה וכשהשמן הוא זך נקי מכל התערובות הוא מאיר טוב, כך חכמת ישראל שהיא נקיה וטהורה אז היא מאירה את העולם.

 

 בהמשך הפרשה מדובר על הכהנים ובגדי הכהונה. הכהנים הם הסמל של אור התורה בעם ישראל – הכהנים לא קיבלו נחלה בתוך ישראל ועיקר עבודת הכהנים היתה עבודת הקודש במקדש ולימוד התורה וערכיה והנחלתם לעם ישראל.

 

הכהנים היו מפוזרים בכל ישראל בשביל להרבות מוסר ערכים וחינוך בכל מקומות ישראל אבל מקומם העיקרי יצא מביהמ"ק, משם יצאה השראת השכינה משם יצאה אורה של תורה.

 

הרמב"ם כותב שכל מי שרוצה וחשקה נפשו להיות כשבט הלוי – הכהנים ידבק עצמו בתורה וימסור נפשו עליה ואז יזכה לכתר התורה.

 

 גם היום זקוק עם ישראל לאנשים שיהיו דבקים בתורה באור המוסר וילמדו את שאר העם העוסק בעניינים מעשיים את דרכה של התורה יוסיפו רוח ומוטיבציה וירוממו את האמת והאמונה בתוך עם ישראל ויכוונו אותנו חזרה אל הקודש והמקדש אל השראת השכינה אל המנורה הטהורה ואל אור הדעת והחיים.