בס"ד
פרשת תרומה
המילה "אוטופיה" בלועזית פירושה- " רעיון דמיוני שאינו ניתן להתקיים במציאות" (מילון אבן- שושן).
בפרשתנו השבת נקרא את דרישת התורה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה/ח) ניתן היה לחשוב שבהגד הזה ישנו תאור מובהק של "אוטופיה" כמוגדר לעיל; ואין לך טעות גדולה ממחשבה כזאת.
עם ישראל הוא עם ד' ואי אפשר להיות כזה בלי קשר ישיר עם ד'. לא פעם נמצא בנביאים ובכתבי הקודש דימוי לקשר הזה כקשר בין איש ואשתו. כל זמן שנישואיהם קיים הקשר קיים. לפעמים הוא גלוי לעיני אחרים ולפעמים הוא נסתר מהם; אבל גם כאשר הוא נסתר- הוא קיים.
המושג "שכינה בישראל" אינו רעיון דמיוני- הוא מציאות תמידית- נצחית יותר ראילית מכל ריאליה אחרת. "שכינה בישראל" הוא היעוד הלאומי של עמנו והוא התוכן המלא של גאולתנו השלמה. בהקדמתו של רבנו משה בן נחמן (הרמב"ן) לספר שמות כתוב"... כשיצאו (בני ישראל) ממצרים, אף על פי שיצאו מבית עבדים, עדיין ייחשבו גולים...(ורק) כשבאו אל הר סיני ועשו המשכן, ושב הקב"ה והשרה שכינתו בניהם, אז שבו אל מעלת אבותם... ואז נחשבו גאולים."
כאשר הקשר בין ישראל והקדוש ברוך הוא נסתר לגמרי כמו בימי השואה באירופה המצב נחשב כאילו "געלה נפשו" של הקב"ה ברעיתו ישראל; וכבר כתב רבנו אור-החיים הקדוש בפרושו לקללה הכתובה בתוכחה של ספר ויקרא בלשון "... וגעלה נפשי אתכם"(ויקרא כו/ל) "... נתכוון שלא יתנבאו עוד בישראל נביאים כי לא יופיע ד' שכינתו המתייחס לה (לנבואה)... וקללה זו אין קללה למעלה ממנה..."
מתוך הדברים האלה נמצא ששאיפתנו לגאולה שלמה היא כוללת את הכמיהה להשבת שכינה לישראל באופן גלוי כי היא נמצאת איתנו כל הזמן לפעמים בהסתר חלקי, כמו בזמננו שזכינו לעצמאות מדינית, לניצחונות מדהימים במלחמות עם אויבנו, וכן לכלכלה משגשגת ועוד ועוד.
מספרים שכאשר נשאל אחד מגדולי אדמורי החסידות, הרבי מקוצק בהיותו ילד היכן נמצא הקב"ה, הוא השיב "בכל מקום שנותנים לו להיכנס". ממנו נלמד שלא נזכה לגאולה שלמה בלי שנפתח פתח רחב לכניסת השכינה על ידי חזרתנו אליו, יתברך שמו, ולתורתו ובבניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.