חג שביעי של פסח
בין מצוות מועדי ישראל ישנה גם החיוב לקרוא בציבור פרשיה מן התורה בכל ימי החג. במרכז פרשית הקריאה שקבעו לנו חכמינו ז"ל לקרוא בחג האחרון של פסח עומדת שירת משה ובני ישראל ששרו לרגל נס קריעת ים סוף שאירע לפי המסורת ביום השביעי לצאת אבותינו ממצרים.
השירה הזאת בתחילה משבחת את הבורא שפעל כ : " איש מלחמה" להביס את הצבא האדיר של מעצמת- העל של התקופה ההיא- חיל פרעה.
לאחר השבחים ההם מתואר בסגנון שירי כיצד שם ד' לאל את השאיפות והתוכניות המלחמתיות של צבא מצרים ברדיפתו אחרי בני ישראל הנכנסים לים, שנהפך להם ליבשה; ולאחר מכן כיסו מימיו על חייליהם שטבעו שם בלי להשאיר שריד אדם.
כמו כן מובע בשיר הזה את הרושם הכביר שעשה הנס הזה על כל עמי המזרח התיכון ובעקבותיו התקוה שהם יתנו כתר מלכות לבורא (ית') ויסורו למשמעתו.
רק מרכיב אחד הקשור לאירוע המופתי וחד פעמי ההוא לא נזכר כלל- והוא השם של משה. הרי הוא זה שבנטיית יד הביא לקריעת ים סוף ושוב להחזירו לאיתנו רק כאשר האחרון של בני עמו הגיע לחוף מבטחים.
על פי חקר הארכיולוגיה של תקופת התנ"ך נמצא ששירי נצחון מלחמתיים רבים נכתבו ובעיקר להלל ולשבח את מלכי המדינות ושרי צבאם; ולא כך בשירה הנדונה כאן.
ההסבר לכך לדעתנו, אינו רק ענותנותו הבלתי רגילה של משה אלא אמונתו השלמה שהוא: "הבורא יתברך שמו לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים " ; וממילא הפועלים למען קיום רצונו ומגמותיו עלי אדמות אינם אלא שליחים המקבלים כוחם וכשרונותיהם ממנו, ורק לו יתברך מגיע השבח.
רצוי, לדעתנו שנתחנך כולנו לאמוץ הגישה הזאת מפני שהיא מרשם בטוח להבשלת מידת הענוה הנחוצה לכל יהודי באשר הוא.
