פרשת קדושים

פרשת  קדושים

 

התורה אומרת "ואנשי קודש תיהיו לי" "קדושים תהיו לאלוהיכם".

 

עם ישראל מצווה להתקדש, להזדכך, להתעלות, להתייחד ולהגיע לגבהים רוחניים.

אנחנו זכינו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ואת מצוותיו ובזה הוא ייחד אותנו מכל האומות.

 

בפרשה שלנו מופיעים המון מצוות. לכאורה, אפשר לשאול: היה מספיק שנגיע כל אחד בצורה שלו לדרגה רוחנית גבוהה , אז בשביל מה כל כך הרבה מצוות? תן לנו להתקדש בדרך שלנו. אלא, שרק על ידי הנהגת חיים נצחית, נטולת כל אינטרס פרטי,אפשר להתעלות ולהזדכך .

 

השבוע יהיה יום הזכרון לשואה ולגבורה. אחת התופעות שהיו בתחילת השואה היתה האנטישמיות, השנאה לעם ישראל, הבזיון לעם ישראל, הזלזול בעם ישראל והדחייה של עם ישראל ממקומות חשובים באירופה. מאיפה זה בא? מאיפה האנטישמיות הזאת באה?

ההרגשה של האומות שעם ישאל הוא עם קדוש, עם מיוחד, עם נבדל שיהודי הוא מזן אחר שיש "אלוקים בקרבו" שיש לו נשמה טהורה וקדושה ומוסרית. את זה שונאי ישראל מרגישים בתת מודע ובגלל זה הם נלחמים בנו. כך היה בשואה! הגבורה של עם ישראל בכל ימי השואה נבעה מגבורת הקודש שהיתה בקרבם. זה מה שנתן להם כח למרוד בגרמנים וזה מה שהעמיד אנשים ביסורים קשים וגם עם אותה גבורה קדושה אנשים נטבחו ונשחטו .

 

אנשים בדרכם לגיא ההריגה צעקו אך ורק דבר אחד "שמע ישראל"והראו לצורר הנאצי שאת הגוף הוא שבר אבל הנפש,הרוח,איתנה מתמיד.

 

הקב"ה רוצה שנהיה קדושים ע"י המצוות בחיים, שנתעלה ע"י עשיית מעשים טובים, דיבורים טובים, מחשבות טובות, שנוסיף חיים אמיתיים, חיים טהורים, חיים ישרים. וכך נרומם את עצמנו ואת עולמנו.

 

לך חייל יקר, שבת שלום!

תושבי הישוב היהודי בחברון

חג שביעי של פסח

חג שביעי של פסח

בין מצוות מועדי ישראל ישנה גם החיוב לקרוא בציבור פרשיה מן התורה בכל ימי החג. במרכז פרשית הקריאה שקבעו לנו חכמינו ז"ל לקרוא בחג האחרון של פסח עומדת שירת משה ובני ישראל ששרו לרגל נס קריעת ים סוף שאירע לפי המסורת ביום השביעי לצאת אבותינו ממצרים.

השירה הזאת בתחילה משבחת את הבורא שפעל כ : " איש מלחמה"  להביס את הצבא האדיר של מעצמת- העל של התקופה ההיא- חיל פרעה.

לאחר השבחים ההם מתואר בסגנון שירי כיצד שם ד' לאל את השאיפות והתוכניות המלחמתיות של צבא מצרים ברדיפתו  אחרי בני ישראל הנכנסים לים, שנהפך להם ליבשה; ולאחר מכן כיסו מימיו על חייליהם שטבעו שם בלי להשאיר שריד אדם.

כמו כן מובע בשיר הזה את הרושם הכביר שעשה הנס הזה על כל עמי המזרח התיכון ובעקבותיו התקוה שהם יתנו כתר מלכות לבורא (ית') ויסורו למשמעתו.

רק מרכיב אחד הקשור לאירוע המופתי וחד פעמי ההוא לא נזכר כלל- והוא השם של משה. הרי הוא זה שבנטיית יד הביא לקריעת ים סוף ושוב להחזירו לאיתנו רק כאשר האחרון של בני עמו הגיע לחוף מבטחים.

על פי חקר הארכיולוגיה של תקופת התנ"ך נמצא ששירי נצחון מלחמתיים רבים נכתבו ובעיקר להלל ולשבח את מלכי המדינות ושרי צבאם; ולא כך בשירה הנדונה כאן.

ההסבר לכך לדעתנו, אינו רק ענותנותו הבלתי רגילה של משה אלא אמונתו השלמה שהוא: "הבורא יתברך שמו לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים " ; וממילא הפועלים למען קיום רצונו ומגמותיו עלי אדמות  אינם אלא שליחים המקבלים כוחם וכשרונותיהם ממנו, ורק לו יתברך מגיע השבח.

רצוי, לדעתנו שנתחנך כולנו לאמוץ הגישה הזאת מפני שהיא מרשם בטוח להבשלת מידת הענוה הנחוצה לכל יהודי באשר הוא.